אז מה הקשר בין אי ההצלחה שלנו לממש את ההחלטות לשנה החדשה
ולחוק הראשון של ניוטון?

"השנה אני אבלה יותר זמן בבית מאשר בעבודה"; "אתאמן יותר"; "אקום כל בוקר ב 5"; "אעשה יותר מזה…"; "אפסיק לעשות את זה…" – השלימו את המשאלות שלכם לשנה הבאה.

זו עונת המשאלות והתוכניות שלא יתממשו.

אני פולניה, לכן תמיד רואה שחורות J

למה בעצם אנחנו נכשלים להשיג את המשאלות וההחלטות שלנו לשנה החדשה? למה השנה זה יהיה אחרת עבורנו? ואיך כל זה קשור לשינוי התנהגותי שלא קורה?

נתחיל בקל- כל ההחלטות שלנו לשנה החדשה הם הרגלים או שינויי התנהגות שיש לעשות על מנת לממש אותן. השנה זה יראה אחרת כי נעשה אחרת ונלמד איך בעזרת המאמר הקרוב.

התופעה מאחורי אי ההצלחה שלנו לעמוד לאורך זמן בהבטחות שנתנו לעצמנו בתחילת השנה קשורה לחוק הראשון של ניוטון. החוק הראשון קובע שכל  עוד אין כוחות חיצוניים שיפעלו עליו-גוף יתמיד במצבו, כלומר בהיעדר כוחות חיצוניים, גוף השרוי במנוחה יישאר במנוחה, וגוף נע יתמיד בתנועתו במהירות קבועה בקו ישר (ויקיפדיה) – כוח האינרציה.

משמעות הדבר שהטבעי הוא להתנגד לשינוי שקורה. כדי שמשהו ישתנה יש להפעיל כוח חיצוני.

בדיוק כמו ההחלטות לשנה החדשה שלנו,  כדי שיקרו – יש צורך בכוח חיצוני שיזיז אותנו לזוז להגשים אותן. בלי כוח כזה יהיה לנו קשה מאוד לנוע לעברן, כי נהיה נתונים להחלטות שנאמרו במילים או במחשבות בלבד,

ונמשיך לעשות עוד מאותו דבר כי ככה אנחנו רגילים כבר שנים.

אז איך מבטלים את אותו לחש קסמים ויוצאים מהכישוף?

משתמשים במה שברנה בראון אומרת, באומץ, משמעת עצמית ותמיכה. "אפשר לבחור אומץ או נוחות. אי אפשר לבחור בשניהם".

האומץ לזוז מתחום הנוחות שלנו ולעשות דברים אחרת, אפילו לכתוב משאלות חדשות ולא כל פעם את אותן חמש משאלות של ירידה במשקל, הכנסות גבוהות, פעילות גופנית, להיות יותר טוב לעצמי ולהיות יותר עם המשפחה.

כשזזים מהמקום הנוח אנחנו נהיים פגיעים וחשופים ולכן נדרש אומץ להיות הפוזיציה הזו.

אז רגע לפני שאתם מחליטים מה המשאלות וההחלטות שלכם לשנה הבאה עלינו לטובה, בואו נדרג כמה אמיצים אנחנו בסולם מאחד עד עשר. כמה אומץ יש לכם לעזוב את הדרך הישנה ולעבור בדרך חדשה? כמה אומץ באמת יש לכם לעבור את המכשולים בדרך והאתגרים הצפויים? ברגע שאתם מרגישים שיש לכם מספיק אומץ לצאת למסע צאו ואל תסתכלו לאחור. גייסו לטובתכם את התמיכה והמשמעת העצמית שלכם כציוד נדרש למסע.

יותר קל לעשות שינוי כשיש עוד מישהו לחלוק איתו את המסע והוא שותף לדרך, לכן אנשים שנמצאים בקבוצות תמיכה לגמילה מעישון/ירידה במשקל ופעילות גופנית מצליחים יותר.

קחו לכם פרטנר או מנטור עסקי, או כל מי שיכול לעזור לכם להגשים.
משמעת עצמית היא מיומנות מתפתחת ולכן כדאי להתמיד בתהליך גם כשיש נסיגות ומכשולים.

ניתן לחזק את המשמעת העצמית בשינה טובה בלילה, במדיטציה ובתרגול יומי של שריר המשמעת, פשוט עושים.

שלושה צעדים פשוטים לשינוי בביצוע, כדי שההחלטות השנה יוגשמו במלואן:

1. כשאנחנו מתכננים את הפעולות שיש לבצע, כדאי לנו לחשוב גם
   איך נצליח להישאר במסלול.
   ברור מאליו שאנחנו נסטה מהמסלול שהתוונו בשלב כזה או אחר,
   ולכן מראש נכין את התוכנית לחזרה למסלול.
   איך נמדוד את ההצלחה שלנו, ממש כתבו קריטריונים.
   מה הצעד היומי שאנחנו מתחייבים אליו?
2. נשתמש בשאלות יומיות שישמשו אותנו כצ'קליסט של סדר העדיפויות.
   דוגמאות לשאלות שיש לכתוב בהתאם למטרות ולהחלטות שקבענו:
   האם ביצעתי שיחת שימור אחת?
   האם שלטתי בזמן השוטטות שלי בפייסבוק?
   האם הלכתי לאימון שלי?
   האם עשיתי את המיטב על מנת לקדם את מטרותיי?
   האם עשיתי את המיטב להקשיב לאחר?
   האם אמרתי/השמעתי את קולי/דעותיי?
   האם הייתי אמיץ היום לדבר את רעיונותיי?

– עכשיו החלק השווה, בחרו אדם אחד שיוכל להתקשר אליכם כל יום ולשאול אתכם את השאלות שחיברתם בהתאם למשאלות של השנה החדשה.

האדם שישמש אתכם לא מביע דעה- רק שואל מקבל תשובה ועובר לשאלה הבאה.
אתם בטח שואלים אז בשביל מה אני צריך אותו?

כדי שיתקשר אליכם וישאל, יש משהו בשאלות שאדם אחר שואל אותנו שיוצר אפקט אחר לגמרי למחוייבות שלנו. זה לוקח פחות משתי דקות ביום, מביא תוצאות נהדרות, זה פשוט. תנסו ותראו שתצליחו.

1. בסוף כל שבוע שבו לפגישת סיכום איתכם, וסכמו כמה "לא" היו השבוע.
   כשהפעולות של השינוי קשורות באנשים אחרים כמו משפחה או עמיתים, גייסו אותם לעזור לכם להתמיד בשינוי הרצוי. הם בעלי העניין שלכם ולכן יש להם אינטרס לעזור. למשל גייסו את הילד שלכם להתקשר אליכם או לקבוע איתכם שבוע מראש את זמן הבילוי המשותף.

כשאנחנו מגייסים את בעלי העניין שלנו, שיתנו לנו פידבק על ההתנהגות שלנו אם עשינו את מה שהבטחנו או לאו, אנחנו מתחייבים בפניהם לעשות את הפעולות הרצויות ואם זה לא קורה, אנחנו מבקשים מהם הצעות לשיפור ההתנהגות או לתוכנית עבודה אחרת כדי להשיג את המטרה שלנו. חשוב שהמשוב לא יהיה ביקורתי אלא משוב תיאורי שיסביר מה יש לעשות אחרת בפעם הבאה.
תזכרו- אומץ הוא הרגל, אתם יכולים להשיג אותו ע"י מעשים אמיצים. זה כמו האדם שלומד לשחות, הדרך ללמוד לשחות היא להיכנס לבריכה ולשחות, הדרך להיות אמיצים היא ע"י אומץ.

אז השנה הבאה עלינו לטובה, אני מאחלת לכם להגדיל את מאגר האומץ, שתכוונו גבוה עד קצה גבול היכולת, שהביטחון שלכם בכם יצמח לגבהים חדשים. שתדעו לגייס תמיכה מחברים ומשפחה, שתשיגו את כל משאלותיכם לשנה הקרובה.
מאחלת לכם נחת והנאה מכל העשייה שלכם

שנה טובה ומתוקה

עידית

עצרו – יעילות מסוכנת עבורכם

למה דווקא הורדת קצב תצור לכם חיים טובים יותר

אנחנו מעריצים אנשים יעילים ויעילות. להשתמש בפחות ולהשיג יותר. משלוחים מהיום להיום, מולטיטאסקינג, נוהגים ומסמסים (אופס,אסור), עבודה עם שני מסכי מחשב ואולי גם שיחה עם צד שלישי. יעילות נתפסת כדבר טוב, וחוסר יעילות- כדבר בזבזני.

יש בזה הגיון כלכלי, כשאנחנו חוסכים במקום אחד, ניתן לתת במקום אחר.

נניח שאנחנו לא מעוניינים להעלות מחיר של מוצר שאנחנו מספקים, וכן רוצים לתת העלאה בשכר לעובד שלנו, מאיפה תגיע העלאה שלו אם לא נחסוך ונהייה יעילים במקום אחר? הבטיחו לנו שאם אנחנו רוצים להתקדם מבחינה כלכלית, אז אנחנו חייבים להיות יותר יעילים. בזבוז זו מילה גסה, יעילות היא המילה החשובה רק ככה אפשר להתקדם ולהשתפר.

הבעיה היא כשמשהו טוב הופך להיות יותר מדי. מלח מצוין באוכל ומעשיר את טעמו של המזון, יותר מדי מלח, אי אפשר לאכול.

התופעה נקראת "יותר מדי ממשהו טוב".

מוטיבציה היא דבר טוב שמובילה אנשים לשיאים, יותר מדי מוטיבציה מובילה להימנעות ולחץ. שיתוף פעולה בעבודת צוות זה טוב ומגדיל פרודוקטיביות, יותר מדי לכידות מובילה לניוון, מאחר ואין משהו שיתנגד או יביע דעה אחרת שמקדמת את הדיון וההחלטות.

אמפתיה זה דבר טוב, שיכול להוביל להבנה של הצד האחר, יותר מדי אמפתיה עלולה למנוע ממך להגיד דברים קשים אך מתחייבים מהמציאות. המנגנון הזה של יותר מדי, מזכיר את פרדוקס הבחירה שכתב עליו בארי שוורץ. כשאין בחירה החיים לא שווים, כשיש יותר מדי בחירה אנשים נוטים להימנע מלהחליט ובעצם מגדילים בכך את אי שביעות הרצון. אתם בטח מכירים את זה שבא לכם משהו מתוק ואז עוברים על האפשרויות ומרוב אפשרויות פשוט מוותרים וממשיכים הלאה או לוקחים חטיף מלוח. נשמע מוכר?! מציאת האיזון הנכון זה סוד הקסם. הדבר נכון גם לגבי יעילות יותר מדי עלול לפספס את המטרה ולהכניס המון לחץ לחיים, ולפחות מדי אומר בזבוז משאבים.

לפעמים אנחנו יודעים מה המשמעות של מספיק,
רק אחרי שלמדנו מה המשמעות של יותר ממספיק.

אם במשבר הכלכלי של 2008 למדנו שיש דבר כזה מינוף יתר שהביא לקריסה כלכלית. התרופה שלנו לזה הייתה הגבלת המינופים ויצירת בטוחות פיננסיות טובות יותר. הלקח נלמד.
מה לימדה אותנו הקורונה? למה בעצם לא אגרנו מסכות, והכנו חדרים נוספים לאשפוז בבתי חולים? כי לאגור מסכות או ליצור חדרי אשפוז לפני שיש צורך אמיתי, נחשב בעינינו לבזבוז, אנחנו מסתמכים על שרשראות הספקה בחו"ל מה שיצר במשבר האחרון בעיה בשלב הראשון של הסגר והבידוד של מדינות שונות מלייצא. השיעור הראשון שלנו, כדי שנהיה מוכנים בפעם הבאה יהיה לטובנו אם נלמד להיות לא יעילים כאן ועכשיו.

באור הזה של אי יעילות, ניתן להבין שזה סוג של ביטוח. תחשבו רגע על כל שנה שלא עשיתם תאונה או הבית לא עלה באש (שלא נדע), או שאתם בריאים. ואתם עשויים לחשוב "בזבזנו" כסף על ביטוח שלא השתמשנו בו. כלכלית היה יותר טוב אם לא היינו עושים או משלמים ביטוח.

רובנו לא אוהבים את התחושה שיוצר בנו המשפט על הביטוח, שזה בזבוז כסף. או איך הפולניות אומרות? אני מעדיפה לשלם מאשר להיות חולה או נזקקת.

כל מי שהתנסה בחוויה של לא לשלם לחברת הביטוח (לא, אין לי מניות שם) וקרה לו משהו כמו תאונה או נזק יודע כמה צער, עוגמת נפש וכסף זה עולה.

דרך אחת להסתכל על ביטוח, למרות התחושה של אי יעילות שהוא עלול ליצור, הוא מאפשר לנו להתמודד עם אי הוודאות שיש בעולם, ויוצר בנו תחושה של חוסן. כי לא משנה מה יהיה יש ביטוח שיכסה. (לפחות ברמת התיאוריה).  בעולם שבו אנחנו חיים אי הוודאות והבלגן שאנחנו יכולים לחוות לעתים נותן תחושה של רולטה רוסית.

לעתים צריך חיכוך עם הכביש כדי לא להחליק

מה אפשר לעשות כשהמציאות היא כל כך לא וודאית?
כשאנחנו נזקקים לקבל החלטות, במקום לשאול את עצמנו מה יהיה הפתרון הטוב ביותר (יעיל), נשאל מה תהיה האופציה הטובה מספיק למגוון רחב של אפשרויות לעתיד לבוא. למשל בעולם העסקי שמתמודד עכשיו עם משבר הקורונה, בתי עסק שהיו להם מספר מוצרים שנתנו מגוון רחב הצליחו להחזיק מעמד. לקוחה אחת שלי שהיא מרצה ונותנת ייעוץ אחד על אחד- מצאה את עצמה ללא הרצאות במשבר, וכן הייעוץ אחד על אחד נשאר כמעט ללא פגע. אמנם זה לא מציאות מיטבית, ועדיין היא לא קרסה בשלב הראשון של המשבר.

במקום לבחור את העבודה הטובה ביותר, לטובנו יהיה אם נחפש שתהיה טובה מספיק, מספקת מספיק, כי האנשים משתנים בחברה לעתים והכלכלה משתנה ולכן החיפוש לפתרון הטוב ביותר, היעיל ביותר לעתים קרובות לא יספק את הסחורה לטווח הארוך, כי השינויים הם מהירים מאוד.
מה שהיה נכון לאתמול, לא בטוח נכון להיום.

מילה לסיכום, כשיעילות אינה הקריטריון היחיד שלוקחים בחשבון כשמקבלים החלטות, לעתים ההחלטות שנקבל יהיו מיטביות לחברה ולנו כבני אדם. לדוגמה, אם ארגונים לא יחפשו רק את המקסימום תשואה לבעלי המניות, אלא ייקחו בחשבון שהם חלק מהקהילה ומשרתים אותה, תהליך קבלת ההחלטות לגבי פיטורים וחל"ת עשויים להיות אחרים.
אנחנו כל כך רגילים לקדש את היעילות, ואת הרווח לטווח קצר, שאנחנו שוכחים שיש גם טווח ארוך, ושאנחנו בני אדם, ולפעמים הדבר היעיל ביותר לעשות, אינו יעיל בכלל, הוא אנושי.

כשאני מחליטה לנוח במקום לעשות עוד סידור לעסק או לבית, זה אולי לא יעיל, זה מרגיש מצוין. ומאחר והגמדים הקטנים כבר לא מופיעים בלילות לסדר הכל, אז המשימות מחכות לנו. ומי אמר שצריך לעשות הכל היום ומהר?

תחשבו על זה, איפה אתם יכולים להיות פחות יעילים ויותר טובים אליכם?

ברכות

עידית

עבדו פחות – יש אישור מהרופאה 

אני מאמינה שרובנו עובדים יותר מדי, רובנו אף פעם לא מסיימים את העבודה ורובנו אף פעם לא מרגישים שעשינו מספיק.

יותר מזה- רוב הימים אינם נעשים בריכוז רב ובתשומת לב כמו שהיינו רוצים.

בואו נודה בזה-  רובנו נמצאים באותה הסירה.

 אם כך, מה עושים?

כתבתי לך משהו שיעזור:

חשוב להבין, כל דבר שאנחנו עושים זו עבודה, כלומר, סידורים, ניקיונות, טיפול בהורים מבוגרים, טיפול בילדים, המשרה או העסק שאנחנו מחזיקים ובזכותם נכנס כסף לחשבון הבנק, טיפוח זוגיות וכד'.

כל דבר שמצריך אנרגיה ועשייה מבחינתי הוא עבודה. ולכן, רובנו מסיימים משרה אחת ומיד מחליקים לאחרת, בלי משים בכלל.

כשזה מגיע לעבודה, אני מוצאת שרובנו נופלים לשני סוגי יומנים:

1. יומן עמוס וגדוש – אלה שעובדים יותר מדי, אלה שדוחסים עוד ועוד משימות ואף פעם לא מרגישים שעשו מספיק.
2. יומן מחר-כך- אלה שדוחים את העבודה לאחר כך, נסחפים להסחות דעת, ומרגישים אשמים על כמה מעט הספיקו.

מצליחים להתחבר לאחד היומנים?

האמת היא, שני המחנות הללו הם תוצאה של עבודה מאומצת לאורך זמן.

עבודה מאומצת לאורך זמן מרוקנת אותנו מאנרגיה, ומשאירה אותנו חסרי חיים.

אם חיפשתם כאן פתרון של קסם, אז אין. אבל בהחלט אני רוצה להציע לשני היומנים:

לעבוד פחות ולהכיר בניצחונות קטנים.

מה זאת אומרת?

מחנה היומן המלא

זה המחנה שלי, שאני מנסה בתקופה האחרונה לצאת ממנו, וזו אחת הסיבות שאני כותבת לכם את המאמר הזה- כי מצאתי כמה שיטות שעובדות בשבילי.

אנחנו מנסים לעשות הכל.
כשנשארים דברים לעשות (ותמיד יש כאלה), אנחנו מרגישים שלא עשינו מספיק.

התחושה של אף פעם לא מספיק מלווה אותנו תמיד,

אפילו כשלפי כל אמת מידה חיצונית עשינו הרבה מעבר לממוצע.

אז לעבוד פחות היא משימה בלתי אפשרית, שמעוררת חרדה.

כשמצליחים להבין ולהכיר בעובדה שאנחנו עובדים יותר מדי, אז הפתרון הרציונלי לכך הוא מובן מאליו.

לעבוד פחות משמעותו, להוריד בצורה מודעת את כמות הדברים שאנחנו עושים בפועל – מה שאומר שאנחנו חייבים להתמקד בסדרי העדיפויות שלנו ולעשות רק את החשובים ביותר (לא בהכרח את הדחופים).

הפטנט שלי הוא, לשאול שתי שאלות פשוטות
1. מה הייתם עושים אם יכולתם לעבוד רק שעה אחת היום?
2. מה הייתם עושים עם שאר המשימות שלכם?
כשאנחנו שואלים את השאלות האלו, ונותנים תשובות- משהו נעשה בהיר יותר לגבי סדרי העדיפויות, והדברים שניתן לוותר עליהם, או לדחות למועד מאוחר יותר.
שימו לב – האם אתם דוחים רק את הדברים שקשים או מורכבים לכם? כי אם כך הדבר אז יש לשקול שוב.

עכשיו אחרי שהחלטנו מה המשימה החשובה ביותר להיום, או שלוש המשימות החשובות ביותר, אנחנו יכולים למקד את תשומת ליבנו לדברים הנ"ל ללא רגשות אשמה.

זהו יום מוצלח אם סיימנו או עמדנו במשימות שהקצנו לעצמנו באותו יום.
אני קוראת לימים כאלה ימי הניצחון הקטן שלי.

חשוב לכבד ולהעריך את מה שעשינו.

ועכשיו מגיעה השאלה הבאה:
אם היו לי עוד שעתיים פנויות, שאי אפשר לעבוד בהן, מה הייתי עושה בהן?

רובנו מבלים את הזמן הפנוי שלנו בעוד עבודה, או בזליגה להסחת הדעת החביבה עלינו (נטפליקס, ספר, או פייסבוק) אבל מה אם נשתמש בזמן הזה שהתפנה, לטובת יצירת וחיזוק קשרים עם חברים, משפחה? או אולי נטפח את עצמנו, או נשחק משחק או לא נעשה כלום?

מחנה חולי המחר-כך (הדחיינים)

בעבודתי אני נחשפת ללקוחות שסובלים מהמחלה שנקראת דחיינות. אני לא מקלה בה ראש. האנשים שנמצאים במחנה הזה, סובלים באמת, וכשאני מציעה להם את השיטה של "לעבוד פחות", הם חושבים שאני צוחקת עליהם, הרי הם מרגישים שהם לא עובדים מספיק. הם מרגישים אשמים על בזבוז הזמן.

בואו נתחיל בלזרוק לפח את רגשות האשמה, זה רעל. רעל שמרעיל אותנו ובפועל יוצר פחות אנרגיה של עשייה ויותר סימפומים של המחלה, אין כוח לעשות וחוסר אונים. אנחנו מצפים מעצמנו על מיני דברים, ולעתים קרובות הציפיות שלנו מעצמנו אינן ריאליות, ומתבססות על מוטיבציה אישית, כשהבעיה המרכזים של דחיינים היא היכולת שלהם.

לקריאה נוספת :

 https://www.iditfalik.com/%d7%99%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%a5-%d7%a2%d7%a1%d7%a7%d7%99/%d7%97%d7%a9%d7%91%d7%aa%d7%9d-%d7%a9%d7%94%d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%a0%d7%9e%d7%a6%d7%90-%d7%91%d7%9e%d7%95%d7%98%d7%99%d7%91%d7%a6%d7%99%d7%94-%d7%aa%d7%97%d7%a9%d7%91%d7%95-%d7%a9%d7%95/

בואו נחליט שאת הציפיות אנחנו משאירים לכריות ונתחיל מחדש.
1. מה הייתם עושים עם היום שלכם?
2. מה ירגיש לכם כניצחון אולטימטיבי?

למחנה הזה, "לעבוד פחות" הכוונה לעבוד פחות שעות בריכוז גבוה. כשאנחנו מבינים מתי מתחילים ומתי מסיימים, לעתים קרובות זה מאפשר לנו לתת את המקסימום ולנוח. דחיינים כשהם יודעים שהם יעבדו שעה וחצי וינוחו מיד אחרי, זה מקל עליהם להיות מרוכזים לפרק הזמן הקצר, כי הפרס נראה לעין.

בזבוז הזמן על הימנעות מלעשות את המשימה המבוקשת נחסך.

הבעיה המרכזית של הנמנים עם המחנה היא ההימנעות.

לכן, כשמקצרים את יום העבודה יש פחות הימנעות ויותר שליטה שמובילה ליותר ביצועים.

אז אם אתם מתכננים לעבוד היום שעה וחצי, מה הייתם עושים בזמן הזה?
אלו משימות חשובות ביותר להשיג מבחינתכם?
מה יגרום ליום להיות יום של ניצחון קטן?

לסיכום, עבודה בריכוז גבוה פחות שעות ביממה, מאפשרת הישגים וביצוע טובים יותר.

כשעובדים פחות יש יותר זמן פנוי לדברים שאנחנו אוהבים, הדברים שאנחנו אוהבים מובילים למצב של מנוחה והפחתת לחץ, מה שתורם לעלייה בתפקוד וביצועים גבוהים יותר.

 אני יודעת שזה מנוגד לכל מה שגדלנו עליו.
זו אסטרטגיה חדשה: נוחו, שחקו, פגשו חברים וצרו קשרים, ואז תבדקו את רמת שבועות הרצון שלכם ואת כמות ההספק בפועל.

ספרו לי מה גילתם?

בהצלחה, כאן לכל שאלה או תגובה

עידית

אימון מנהלים- אימון שיזניק את החברה שלכם

אימון מנהלים- שיודעים את רזי המנטורינג מצליחים יותר בתפקידם

בתהליך פשוט שמורכב משש שאלות, גם לך יהיה הידע איך להיות מנטור טוב לעובדיך.

אימון מנהלים הנו תהליך מנטורינג המוכר גם בשם אימון עסקי למנהלים שעובד בצורה עקבית ומדידה, ועוזר למנהלים בכירים להיות מנטורים טובים לעובדיהם, מה שייצור תחושות של שיתוף פעולה שיובילו להישגים טובים של שני הצדדים. בנוסף, -השארות תמידית במצב של "עבודה על עצמי" באמצעות אימון עסקי למנהלים, תורמת ליצירת תנועה בהתקדמות הקריירה והשיפור האישי. אלה חלק מהכלים שאני נותנת למנהלים שאני מלווה.

אימון אישי למנהלים- פחדים ומציאות לחוד

התפקיד החשוב ביותר, בעיניי, של מנהל בכיר הוא לעבור אימון והדרכת מנהלים שיקנה למנהל כלים וכן ביצוע מנטורינג של צוות העובדים שתחתיו. אימון עסקי למנהלים הנו תהליך חשוב שיכול לתרום לכל חברה ולהעשיר את סט הכלים של כל מנהל.

אחת הסיבות שמנהלים אינם עושים זאת טוב היא שבחלק מהמקרים הם מנהלים עובדים שמקצועית מבינים יותר מהם. ואז למה בעצם שיצטרכו עזרה? הם הרי הרבה יותר מקצועיים ואינם זקוקים מבחינתם לתהליך של אימון עסקי למנהלים. זו האמונה הבסיסית של חלק מהמנהלים. אך מה שהעובדים מחפשים בדרך כלל זו הכוונה ותקשורת פתוחה שתספר להם "תמונה גדולה" – איך העבודה שלהם עושה הבדל או איך היא קשורה בעצם לכלל הארגון. זוהי הסיבה לכך שכל מנהל שאפתן צריך לעבור תהליך של אימון אישי או אימון עסקי למנהלים הנקרא גם אימון מנהלים.

הדרכת מנהלים- אימון לשיפור והתייעלות תהליכים וזמן

סיבה נוספת לכך שמנהלים לא עושים מנטורינג היא עקב המחשבה כי אימון מנהלים הוא למעשה בזבוז זמן.

אותם מנהלים עסוקים מאוד "בעבודה עצמה" ולא מצליחים לפנות לפנות זמן להדרכת העובדים שלהם, מה שיביא בטווח הבינוני והרחוק פניות גדולה יותר לעיסוק המרכזי שלהם והוא ניהול. אימון עסקי למנהלים יכול לשנות את התמונה ולהעניק לאותם מנהלים כלים חכמים ויעילים כיצד להוביל ולהעצים את העובדים באמצעות הידע והניסיון שלהם, כך שיוכלו למצות את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם.

אף אחד לא אוהב בזבזני זמן, גם לא העובדים. הם מעדיפים פגישות קצרות, שיהיו מורכבות מבדיקת מציאות, שהכיוון שבחרו והדרך שהם מבצעים תואמת את הציפיות של המנהל שלהם. כלומר העובדים מעדיפים פגישות קצרות של עדכונים ואישורים (צ'קליסט) כמה פעמים ביום או בשבוע בהתאם לפרויקט, מאשר ישיבות ארוכות ומיותרות, אחת לכמה זמן. אימון מנהלים יסייע במיקוד הן של המנהלים ולייעל את המסרים העוברים לעובדים.

אז כיצד עושים את זה נכון?

כעת נשאלת השאלה כיצד עושים אימון אישי למנהלים שמניב תוצאות? כיצד לעשות אימון עסקי למנהלים בצורה טובה, יעילה ומוכוונת מטרה מבלי לחשוב שמדובר בבזבוז זמן?
אימון והדרכת מנהלים הם ללא ספק הכלים הנדרשים כאן. כחלק מתהליך המנטורינג של ניהול מנהלים -הלקוח מתוכנית אימון מנהלים שלי, הכנתי עבורכם שש שאלות ושלושים דקות ברבעון בהם תוכלו להשתמש בפגישה עם העובדים שלכם.

הכללים לביצוע:

1. כל שאלה היא דיון פתוח ודיאלוג בין שני צדדים.
2. התמקדות בעתיד ולא בעבר
3. להקשיב לרעיונות שמובאים ע"י האחר, ויישום של מה כן. (זה לא הזמן להוכיח מה לא יעבוד או לא בסדר באדם עצמו).

לאן פנינו מועדות?

השאלה עוסקת בתמונה הגדולה. ראשי הפרקים של המנהלים איפה ולאן הולכת החברה באופן כללי, חזון, מטרות וסדרי עדיפויות.
ואז  מגיעה השאלה החשובה: לאן העובד חושב שכדאי שהארגון ילך. זו דרך טובה ליצור מחויבות והבנה של העובדים לאן מתקדמים ודרך מצוינת לשמוע מה הם חושבים. ע"י כך יש גיוס המחויבות ויישור קו עם המדיניות. חשוב לזכור כי אימון מנהלים יסייע למנהל להבין את יכולותיו וכישרונו של כל עובד וכיצד הוא יכול למנף את היתרונות כך שיועילו לחברה ולעובד בצורה הרמונית.

חשוב להבין שהגישה לא מניחה שהמנהל יסכים עם כל דבר שהעובד אומר. ומותר לו להגיד "אני מבין מה שאתה אומר, במקרה הזה אני לא מסכים"-  כבוד לדעה של האחר, אינה בהכרח הסכמה איתו. "תבחרו את המלחמות שלכם"- תקף גם כאן.

לאן אתה מתקדם?

עכשיו ברמה האישית, מה הכיוון של העובד. מטרות, חזון ויעדים. הדיבור הוא על האדם עצמו כחלק מהארגון. חשוב מאוד לוודא שהמטרות של העובד מתיישבות עם החזון הארגוני או כחלק מיישום החזון.

מיהו עובד טוב?

אחת הדרכים בניהול בכלל כמו גם באימון מנהלים ובמנטורינג בפרט היא לתת הכרה לעובדים על ההישגים שלהם. לכן ההתחלה של הדיאלוג, היא הערכה של העובדים על מה הם עושים טוב ומה הארגון עושה טוב. השאלה שכדאי מאוד לשאול, וכמעט תמיד לא נשאלת היא "מה לדעתך אתה והמחלקה שלך עושים טוב ומה לדעתך הארגון עושה טוב?" ע"י שאלת השאלה מנהלים רבים לומדים את "החדשות הטובות" שלעתים מפוספסות.

כששואלים מנהלים האם הם היום יותר עסוקים מבעבר, 80% מהם עונים כן. הסיבה שמנהלים לא מכירים בדברים הטובים של עובדיהם אינה רשעות, אלא בורות.

הם כל כך עסוקים כל הזמן, שהם לא יודעים מה העובדים שלהם עושים טוב, כי בדרך כלל עובדים ניגשים למנהל כשיש בעיה ולא כדי לספר על משהו טוב. העובדים מרגישים שלא מעריכים אותם מספיק כי אין הערכה להישגים (התפיסה של "הוא אמור לדעת או לראות").  כאשר עוברים תהליך של אימון עסקי למנהלים, המתאמן (המנהל במקרה זה) מקבל סט כלים נוסף היוצר גם שינוי בתפיסתו את העובדים יכולותיהם וההישגים שלהם. חשוב לתת ולדעת מה הדברים הטובים שעושים הכפופים להם זה מאפשר להם להרגיש מוערכים, ונראים בארגון. שזה לכשעצמו מביא למוטיבציה ואנרגיה של עשייה, ומכאן להישגים טובים יותר.

מה ההצעות המרכזיות לשיפור?

השיחה מתחילה בהצעות קונקרטיות ומובנות לעתיד. ההצעות כדאי שיהיו "הזדמנויות לצמיחה ושיפור". לא להגזים. אנחנו לא מסוגלים באמת לקלוט שמונה הצעות לשיפור. תקפידו להיות קצרים ולקחת את המשמעותיים ביותר, אלה שיתנו את האימפקט המשמעותי ביותר. הגישה להצעות היא, ניסיון לעזרה, לא התנשאות. בלי לשפוט את העובד.

שאלה נוספת שכדאי לשאול "אם אתה היית מנטור עסקי של עצמך, מה אתה היית מציע לך לעשות?" בעקבות התשובה יש לדייק את ההצעות שניתנו ע"י המנהל. למשל "ממה ששמעתי ממך התחום שאתה הצעת חשוב יותר ממה שהצעתי לכן נלך עם מה שאתה הצעת".- מגייס את העובד לטובתכם, כי הוא הציע ובחר.
מנהלים מגלים, לפתע שהעובדים שלהם נותנים הצעות טובות ומדויקות, תנסו ותיווכחו.

איך אני יכול לעזור?

זו אחת השאלות החשובות ביותר שנתקלתי בהן במהלך הקריירה שלי,

"איך אני יכולה לעזור לך לממש את המטרות שלך?".

אני זוכרת שבמהלך תהליך אימון הדרכת מנהלים ומנטורינג שקיימתי עם אחד המנהלים שליוויתי ענה לי: "פשוט תקשיבי לי, כשאני אומר לך את הדברים – זה עושה לי סדר בראש"; אחד אחר סיפר לי "שאלתי את העובד שלי והוא אמר, פשוט אל תפריע הוא אמר בהומור חצי רציני, אני יודע מה אני עושה, אני אספר לך ואבוא אליך כשהדברים יהיו סגורים."

לפעמים כשמנהל נותן פידבק על הבעיה הלא נכונה, או לאנשים הלא נכונים, אז הוא מוצא את עצמו משקיע המון אנרגיה וזמן באימון האנשים. הגישה הזו יעילה פחות. אימון מנהלים או מנטורינג טוב, הוא להבין מה ההתנהגות או הבעיה שזקוקה לשיפור, בדרך כלל ניתן להבין זאת מהעובדים עצמם.

מה ההצעות שיש לך לתת לי?

מזכירה לכם שמנהלים בכירים שמרגישים בטוחים בתפקידם, מוכנים לקבל פידבק מבעלי העניין שלהם שכוללים גם עובדים. נכון, לאף אחד, כולל אף אחד לא נעים לקבל פידבק שמבקר את ההתנהגות או הניהול שלנו, ועדיין אפשר ללמוד מזה הרבה מאוד ולשפר את המיומנויות שלנו אנו. לכן הקשיבו, אמרו תודה ואח"כ תחליטו אם להשתמש בעצה כן או לא, אל תתגוננו, אתם לא במשפט. אין צורך. אימון מנהלים, הדרכת מנהלים ומנטורינג אישי יכולים להעניק לכם כמנהלים, את סט הכלים הנדרש על מנת להעצים אתכם ואת העובדים שלכם.

מחשבה לסיום

אימון עסקי למנהלים באמצעות מנטורינג הוא שיחה ולמידה משותפת, ממש כמו הורה לילד, שתהליך הלמידה הוא משותף. ההורה מלמד את הילד ולומד בעצמו, מה יעיל ומה לא. וכמו עם ילדים כל ילד הוא ייחודי, ולכן לא כל גישה או דרך מתאימה לכולם. כמנטור של העובדים שלך, שווה לך לבדוק לעומק מה מניע את העובד הספציפי, ולא להגיד משפט כמו "זה עבד אצלו, זה יעבוד גם כאן", אלא לחקור ולהיות ערני לתגובות ולתוצאות הניתנות. להתאים את שיטת הניהול וההצעות לשיפור ודיוק לכל עובד ועובד.

שש השאלות שניתנו כאן הן חלק מתהליך הליווי של אימון עסקי למנהלים, והן דרך אחת לפתח שיחה ערה ודיאלוג פתוח, לגבי העבודה המשותפת שמעניקה תוצאות טובות לארגון כולו.

ספרו לי איך עבדו לכם השאלות
מה הרווחתם מהן, ואיך אני יכולה לעזור לכם להשתפר.

רוצים לקבוע פגישת יעוץ של אימון מנהלים? צרו קשר ואשמח לסייע לכם.

תודה

עידית

התשובות לשאלות הקשות בראיונות עבודה

מוזמנים ללמוד אסטרטגיות לתשובות  על שאלות בראיון עבודה

לפני הרבה שנים למדתי, ששליטה היא כלי חשוב כשנתקלים באי וודאות. ראיון עבודה מזמן הרבה אי וודאות. מי יראיין אותי, מה הוא יחשוב עלי, מה הוא ישאל, מה אני יענה וכד'. המסקנה שלי אחרי הרבה שנים של ניסיון של הכנה לראיונות עבודה, והתנסויות רבות פרטיות לפני שפתחתי את העסק, היא שהכנה מוקדמת חוסכת הרבה כאבי לב, ומביאה להתקבלות קלה יותר לעבודה.

לכן יצרתי לכן כמה אסטרטגיות טובות כדי לצלוח ראיון עבודה:

השאלה: מה החולשה הגדולה ביותר שלך?
הדרך הנפוצה ביותר לענות על השאלה ולא בהכרח הטובה ביותר,
היא להפוך את הלימון ללימונדה, לקחת תכונה לא טובה ולהפוך אותה לחיובית.

למשל פרפקציוניזם להפוך ליסודי מאוד. אז נשאלת השאלה ולמה זה שלילי?
כי זה פוגע בי, מאט קצב וכד'.

אני רוצה להציע דרך נוספת: תשתמשו בכנות בתחום מיומנויות שאתם זקוקים לשיפור. נכון שזה לא הזמן להגיד, "אני מאחר כל הזמן"; "אני לא טוב עם אנשים"; "אני לא אוהב לעבוד קשה" וכד'.

תשובה טובה תהיה: "המיומנויות הוורבליות שלי מצוינות, אך בכתיבה אני עוד עובד על זה.

או "פעם הייתי לוקח על עצמי יותר ממה שהייתי יכול לעשות, כיום אני משפר את המיומנויות שלי בניהול זמן, ואני מבין שלכל "כן" למשימה חדשה יש השלכה על היומן שלי ועל הביצועים,
ולכן שומר על סדר עדיפויות הדוק".

השאלה: למה שנעסיק אותך?
זו שאלה שמפגישה אותנו לעתים קרובות עם השדים הפנימיים שלנו. "באמת למה שייקחו אותי לתפקיד?!" זה הזמן לקרוא שוב את דרישות המשרה ולהבדיל אותך מהשאר.

לפעמים אנשים שמגיעים אלי עונים, מה זאת אומרת למה? "אני הכי טוב שיש בתחום"; "כי אני רוצה"; "אני מצוין עם אנשים", כל אלה תשובות נכונות אולי, אך לא ישרתו את המטרה.

תשובה טובה תהיה: "ממה שאני מבין את התפקיד, יש צורך באדם שיכול גם לנהל את הפרוייקט ברמה הטכנית וגם לגייס את האנשים המתאימים לעשייה שלו. תן לי לספר לך מה עשיתי במקום הקודם שלי בפרוייקט X" או "ההישגים המספריים שלי במקום העבודה הקודם, מצביעים על כך שאני מחוייב לתוצאות. זה סוג התוצאות שאתה יכול לצפות ממני כאן"

השאלה: ציין שלושה דברים שלא אהבת בעבודה הקודמת שלך
לעולם אבל לעולם אל תירק בבאר ששתית ממנה. לכן גם אם ממש לא אהבת את מקום עבודתך הקודם והבוס התעמר בך, אל תגיד דברים לא טובים על המקום ו/או העבודה.

זה לא הזמן לדבוק בכנות כמו "הבוס שלי הוא אידיוט"; "יש המון לחץ ומשימות"; "הם לא מאפשרים לעבוד מהבית ולשמור על איזון בין הבית למשרד". כמובן שאין דרישה לשקר, אך כדאי יהיה לדבר על הנסיבות שהביא לאתגרים השונים ולא לאנשים או תרבות ארגונית.

תשובה טובה תהיה: "באמת את האנשים, והפרוייקט מאוד אהבתי. האתגר שלי היה, השינוי המתמיד בלוחות הזמנים ומועדי הגשה שהשתנו תדיר ללא התראה מוקדמת, מה שהקשה מאוד על הצלחת הפרויקט שהייתי מעורב בו" או "למדתי המון מהאנשים שאיתם עבדתי במחלקות השונות, במסגרת הדברים שעשיתי, המנהל שלי לא היה היחיד שפיקח ונתן משוב על העבודה שלי ולכן זה היה מאתגר להענות לעתים לדרישות הסותרות של המנהלים השונים".

הנה תשובה בשבילך.

ראיון עבודה ומענה על שאלות מכשילות יוצר פחד ולעתים אף לבלק אאוט.

למזלך הדרך להתמודד עם הבלק אאוט היא התכווננות והכנת התשובות מראש לשאלות בראיון עבודה בנוסף לתרגול שוטף שלהן, כדי שישבו לך בגרון. כשמתרגלים את התשובות ויודעים לענות עליהן, מעמד הראיון עצמו הופך את הפחד להתרגשות.

זקוק לעזרה בהתכוננות?
רוצה מענה על עוד שאלות שאין לך וודאות לגבי התשובה שלך?

מוזמן להתקשר ולתאם פגישה 050-8212515

ויחד נתכונן לראיון שלך.

בהצלחה

עידית

אז מה התירוץ שלך?

מי מאיתנו לא רוצה לשנות לפחות התנהגות אחת בחייו, אני אישית לא מכירה מישהו כזה.

כשאנחנו רוצים לשנות ולא מצליחים- בדרך כלל יש לנו הסבר/ תירוץ ללמה זה לא קורה, התירוץ כמובן הוא רציונלי ומוצדק.

למשל:

1. זה בזבוז של זמן, זה לא באמת ישתנה
2. זה קשה
3. אני לא אעשה את זה טוב
4. זה משעמם
5. לפני שאני עושה את                    אני צריך ל                     
6. זה לא דחוף יש יותר דחוף כרגע
7. אני מותש
8. אני זקוק ליותר מידע כדי להתחיל
9. אני עובד טוב תחת לחץ
10. הוסף את התירוץ שלך

לכולנו יש תירוצים ללמה לא לעשות, ולמה עכשיו זה לא הזמן הנכון ביותר לשינוי.

תחשבו על זה רגע

1. איך תרגיש כשתסיימו והתוצאה תהיה לנגד עיניכם?
2. ממה אתם פוחדים, בעצם?
3. מה יש לכם להפסיד?

הצפייה בנטפליקס במקום עשייה של המטלה שלי היא טבעית, רובנו נעדיף תגמול קטן עכשיו, מאשר פרס גדול אח"כ (פרופ' דן אריאלי). אז איך נצליח בכל זאת לעשות את המטלות החשובות?

את השינוי הרצוי לנו והתחיל היום ולא מחר.

נפרק לגורמים

צריך משימות קטנות וניצחונות מידיים, על מנת שנתחיל את הפרויקט.

בוא ניקח דוגמה:

נניח שאני רוצה להכין הרצאה

שלבי העבודה יהיו:

1. כתיבת התוכן להרצאה
   – מטרת ההרצאה
   – ראשי פרקים
   – מילוי תוכן בכל ראש פרק
   – חיפוש מחקרים ותיאוריות
2. הכנת מצגת
   – בחירת תמונות
   – גרפיקה
   – תרגילים
   – סרטונים
3. ועוד

ככה מפרקים לחלקים קטנים את המטלה הגדולה וכל חלק כמובן אפשר לחלק לעוד חלק.
מתי מפסיקים לחלק?
כשהמשימה היא ממש פשוטה וקלה לביצוע, שאין שום צורך לגייס בשבילה מוטיבציה או כוח רצון. כשאפשר לעשות אותה גם כשעייפים ומשועממים.
למשל כשיש מכונת כביסה שלמה לתלות או לקפל, מפרקים לגופיה גופיה.
אין צורך יותר מזה.

המפתח כאן הוא להיות שיטתי.

כלומר לעשות משהו שאפשר לעשות בקביעות מול רוטינה קבועה וידועה מראש.
לפני שאני קורא את המיילים בבוקר, אני יושב 10 דקות על ההרצאה לפי הסדר שקבעתי לי מראש.

אז איזו משימה אתם צריכים לפרק?

אני כאן לעזור לכם, כדי שלא תפרקו לבד.

עידית

"אם הם יכולים גם אני יכול" – איך להיות מצוין במה שאני עושה למחייתי.

אנשים מצוינים מעניינים אותי. אני חוקרת אותם כבר שנים, בכל תחומי החיים.

בין אם אלו מרצים מצליחים, ספורטאים מצטיינים, בעלי עסקים שגדלים ומתפתחים, מנהלים שהגיעו לכיסא המנכ"ל בזכות הישגיהם ועוד.

 אחד הדברים שגיליתי כשדיברתי איתם הוא העובדה שהם מלאי מוטיבציה ללמידה והתפתחות,  הם רוצים להצליח ונשארים "רעבים" כל הזמן.

יש להם מערכת מיוחדת של הצתת התשוקה לעשייה שלהם. זה יהיה שקר להגיד שכל יום כל היום הם קמים מלאי מוטיבציה ואנרגיה. יש להם ימים קשים של אנרגיה נמוכה ותסכולים, רגשות שליליים ותהיות לגבי העתיד. בסה"כ, יש להם יותר ימים של רצון להצליח ולעשות. הם בהבדל כנראה מאנשים שאינם כאלה, גם כשהם חסרי מוטיבציה או תשוקה, גם בימים קשים של אנרגיה נמוכה ומצב רוח ירוד, הם קמים ועושים למרות הקושי.

בתקופה האחרונה, אני פוגשת בעלי עסקים שחלקם עוברים תקופה מורכבת כלכלית ורגשית.

אחד הכלים שאני נותנת להם בפגישות הוא שיחה עם "האני העתידי" שלהם. ומבקשת מהם לחזור לגיבורי ילדותם, מי האנשים המצטיינים במקצוע שלהם. אחרי צפייה בדרך שבה הם מתנהלים,
אני שואלת : "האם גם לך יש יכולת לעשות את זה?"
אם התשובה : "כן" מתחילים לעבוד והאנרגיה עולה
אם התשובה: "לא"- בודקים למה לא ומכינים את התשתית ל "כן"

אנחנו צריכים תמריצים, קראתי במחקר שברגע שמספרים לתלמיד שהוא נולד באותו תאריך שבו נולד מתמטיקאי מפורסם, ההשקעה של התלמיד בתחום המתמטיקה תעלה ב62%.

אנחנו גם יכולים, בין אם זה בהתבוננות במקצוענים דרך היוטיוב, צפייה בראיון של דמות שאנחנו תופסים כמוצלחת,  האזנה לפודקאסט מעורר השראה של האדם שכמותו אנחנו רוצים להיות או יצירת מכתב ל"אני העתידי" שלך יכולה ליצור מוטיבציה בימים קשים.

 איך זה עובד? תעצרו רגע , תזכרו במטרות שלכם, בסיבות שהובילו אתכם להגיע לאיפה שאתם היום. אתם מצליחים לדמיין את העתיד?  כשאנחנו מעבירים את המחשבות שלנו, את היעדים והמטרות שלנו לדף, נוצרת לנו מפת דרכים ואנחנו מצליחים להבין יותר איפה אנחנו ולאן פנינו מועדות.

מכתב לדוגמה

שלום לך, אני של עוד __ שנים.

כבר הרבה זמן שאני חושבת עליך ומדמיינת אותך, אני רואה שהצלחת מאוד במה שאת עושה, ספרי לי מה הסוד שלך?
                                                                                                                                                                                                                                                                       

אני מאוד מתקשה ונאבקת ב                                                                                            

אולי תוכלי לספר לי איך פתרת את זה                                                                                                                                                                                                                   

עם מה אני יכולה להתחיל לדעתך                                                                                                                                                                                                                         

מה יקרה לי אם לא אעשה (העתיד החלופי)                                                                                                                                                                                                            

יופי, תודה לך.

נתעדכן בקרוב,

אני.

לא מצליחים למצוא ולדייק את המטרות והיעדים שלכם? בשביל זה אני כאן, מוזמנים ליצור איתי קשר.

עידית. 

מבטיחים, אבל לא עושים.

איך נצליח לבצע את מה שהבטחנו לעצמנו שנעשה

לפני כמה ימים נחשפתי לבעיה מתמטית קלה, שהציתה אצלי הבנה חשובה.

אחלוק איתכם היום את למה אנשים לא עושים את מה שהבטיחו: שיחות ללקוחות כדי לגייס אותם, לשפצר קו"ח כדי להחליף עבודה, ואפילו לשנות תזונה..

14 צפרדעים יושבות על ענף בקצה הנהר, שלוש מהן מחליטות לקפוץ למים חזרה. כמה צפרדעים יישארו על העץ?

התשובה: 14.

כששאלתי את לקוחותיי, את התשובה רובם אמרו 11. שתיאורטית זה נכון, מעשית, יש הבדל גדול בין להחליט לבין לעשות. כמה מאיתנו יודעים שזה שהחלטתי היום לעשות סדר בתיקיות במשרד, עוד לא אומר שאעשה זאת בפועל.

מכירים את זה?

זה הפער בין החלטה לביצוע. ערכו ניסוי עם חולי לב ולקיחת התרופות שהן מצילות חיים. בדקו כמה מהאנשים לוקחים אחרי שנה את התרופות שהם מבינים שבלעדיהן, הם עלולים למות.

בסה"כ 53% לוקחים אותן בקביעות יומיומית, ממלאים את המלאי רגע לפני שהם נשארים בלי כדורים.

איך יכול להיות, שלמרות שהם מבינים בוודאות (זה נבדק), הם עדיין לא עושים זאת?

השאלה עניינה מאוד את רוברט קיגן וליסה לאהי, והם גילו שיש בנו חסינות לשינוי. שישנם שני כוחות שפועלים עלינו במקביל, אחד הרצון לשינוי והשני המעצור שעוצר אותנו מלעשות את השינוי.

כששאלו בניסוי למה בעצם לא לקחת את התרופות? התשובות הנפוצות היו:
לא יודע; אני עסוק; משהו הסיח את דעתי ועוד כאלה תשובות דומות, שמרמזות שהחסינות עובדת.

לפני זמן מה, הגיעה אלי בחורה עם רצון להגדיל את מספר המטופלים בקליניקה שלה, אחת המשימות היתה להרים טלפונים לקולגות ולספר להם שפתחה קליניקה והיא מעוניינת בעוד עבודה והפניות, בנוסף לפנות לכל מיני מרכזים כדי שיפנו גם הם עבודה.

בפועל זה לא קרה, למרות שהבינה את החשיבות. כששאלתי אותה "מה הדאגה הגדולה ביותר שלך, כשהקליניקה תתמלא?", היא ענתה אם היא לא תתמלא, אני בבעיה כלכלית חמורה. "זה לא מה ששאלתי" עניתי לה. היא כל כך מתורגלת בלענות על שאלה ההפוכה של מה יקרה אם הקליניקה לא תתמלא, שהיא פשוט ענתה עליה.

"מה הדאגה הגדולה ביותר שלך, כשתתמלא הקליניקה, כשתתקשרי לכל האנשים האלה שיעניקו לך עבודה?"

בלי לחשוב, היא ענתה "שלא יהיה לי זמן לעצמי", היא ענתה.

בבת אחת נחשפה התוכנית הסודית שלה, להגן על הזמן הפרטי שלה. כמי שניהלה בית ומשפחה, הגדלת המשרה בקליניקה, הייתה עלולה ליצור עומס והרבה פחות זמן. עכשיו אחרי שעלינו על הדאגה שלה, ניתן לשנות את המיינדסט שלה והאמונה שלה. אפשר לנהל קליניקה מלאה ועדיין שיישאר זמן פרטי, רק כדאי לתכנן את זה.

דוגמה נוספת, היא כששאלו מישהו מהמחקר עם חולי הלב, את השאלה "מה הדאגה הגדולה ביותר שלך אם תיקח את התרופות בצורה קבועה בכל יום" הוא ענה "אני ארגיש כמו זקן וחולה. אני בן 58 בשיא כוחי, זה ממש לא אני להיות עם רגל אחת בקבר".

החשיפה מאפשרת לנו לטפל בצורה טובה, בהגנה שנבנתה ובחסינות לשינוי שנוצרה, כדי לבצע שינוי.

אז מה הדאגה הגדולה ביותר שלך לשינוי שרצית לבצע? האם אתה מוכן לצלול לעומק האמת?

אני כאן לעזור לחשוף ולמצוא אסטרטגיות התנהלות חדשות שיבטיחו לך את השינוי הרצוי.

בהצלחה

עידית