שיפוצים, קריירה ושנה חדשה

"ומה את עושה בחיים?" הוא שאל אותי

מאחר והייתי בתוך שיפוצים- בניית מחודשת של אתר האינטרנט של העסק ושיפוץ המשרד, ממש התחשק לי לענות:

"שיפוצים!"

כשבדקתי במילון מה ההגדרה של שיפוץ, גיליתי שהפרשנות אינה רחוקה מהעיסוק האמיתי שלי "שיפוץ – תיקון וחידוש; שיפור או תכנון ובנייה מחדש" מילוג.

"אז את משפצת גם קריירות?" הוא צחק

"תלוי באיזה מצב היא נמצאת, לפעמים אני עוזרת בבניה שלה". עניתי בהלצה.

"איך יודעים שצריך שיפוץ?" הוא שאל ועכשיו ברצינות

החזרתי בשאלה "מתי תקנה נעליים חדשות או תלך לסנדלר?"
"כשהנעל קטנה ולוחצת או כשהסוליה נשחקת" הוא ענה

"פנטסטי, בדיוק ככה יודעים מתי זקוקים לשיפוץ, כששחוקים וזקוקים לריענון וחידוש, או כשהעבודה/סביבה שלנו קטנה למידותינו ולוחצת. הכאב הזה שחשים הלחץ שחווים הוא הסימן שיש צורך בשינוי" סיפרתי לו.

עוד הוספתי "ההחלטה על מתי עושים יש בה עוד אלמנט חשוב, ההחלפה והשינוי קטן ככל שיהיה יש בו רגעים חשופים ופגיעים ולכן השינוי יקרה רק אחרי שנעבור את הנקודה שיכאב לנו יותר ממה שיפחיד אותנו להיות חשופים.
השלב הזה רגע לפני ההחלטה, נקרא "כאבי גדילה" לא סתם. זה באמת כואב לגדול, ושלא יספרו לך אחרת, תשאל כל ילד/ה שעבר את גיל ההתבגרות. הרווח של הגדילה הוא התאמה ונינוחות ולכן שווה את ההשקעה והכאב שבדרך."

ידעתי בדיוק על מה אני מדברת, הרי לא מזמן אני קיבלתי החלטה דומה על שיפוץ האתר, אחרי כאבי גדילה משל עצמי. הספק, אי הנוחות, הלחץ שפתאום היה, הן תחילתו של תהליך. בעולם העבודה נמצא את עצמנו לעיתים, מקטרים, סבלניים פחות, רואים את מה שלא עובד או חסר. וכשזה יכאב מספיק נחליט.

"אוקי" הוא ענה ושתק. ראיתי שהגלגלים מסתובבים, שההבנה וההכרה יורדים. ואז הוא המשיך, "אני נמצא שם בכאב. מה עושים?"

"מתכננים" עניתי ומיד הוספתי "אני יכולה לספר לך מה עבד בשבילי וללמד אותך איך אני עושה את התהליך בשלב התכנון, או יותר מדויק להדריך אותך מה לשאול, כדי לתכנן את השיפוץ".

דף ועט מוכנים?

שואלים ארבע שאלות מנחות:

1. מה אני רוצה ליצור חדש
2. מה אני רוצה לשמר
3. מה אני רוצה להעלים
4. עם מה אני משלים (מקבל)

מה אני רוצה ליצור חדש
השאלה הראשונה היא שאלה של עתיד, איך אני רוצה ליצור עולם טוב יותר עבורי, שיש בו חדשנות ורעננות שלא היו בו קודם. זה שלב מהנה שניתן בו לעוף גבוה עד העננים. עולם שיתאים למידה החדשה שלי.

מה אני רוצה לשמר
לעיתים כשמתחילים שיפוץ, מאוד רוצים הכל חדש, ממש להחליף. זה נראה מבטיח. הניסיון שלי מלמד, שהכל חדש זה מהפך גדול מדי, ולעיתים קרובות יקר מדי ולאו דווקא בכסף. ולכן אני אוהבת להציע איזון בין החדש 10% (יצירה) לבין הישן 90% (שמירה). כך נוצרת החדשנות. הבחירה להשאיר חלק זו בחירה אמיתית. אנחנו חיים בחברה שמעודדת חדש ולא לשמר את מה שיש. מעודדים אותנו לזרוק ולקנות חדש. אני אומרת אחרת, בוא נבדוק מה כן עובד מה כן אנחנו רוצים להשאיר. לדוגמה, אם מחליפים ומשנים את הארגון שבו עובדים, לא מומלץ להחליף גם את התפקיד המיועד.

מה אני רוצה להעלים
הפעולה הזו היא משחררת. ממש כמו סדר בארון הנעליים, זריקת הדברים שאינם בשימוש, זה קל יחסית. העלמה שהיא יותר מורכבת היא לשחרר את ההתנהגות המעכבת שלנו, כמו צדקנות, תחרותיות יתר, פרפקציוניזם וחברים נוספים.

עם מה אני משלים (accepting)
לעיתים בעיקר כשעובדים עם אנשים, מבינים שיש דברים שלא השתנו, ניסית פעם לשנות את בן/בת הזוג שלך? וזה עבד? הקבלה שאנשים הם מי שהם ואנחנו מקבלים אותם ככה. היא מאוד עוזרת. אנחנו לא חייבים לאהוב את זה, זה יהיה לטובתנו עם נקבל את זה. זה פשוט חסכוני, מוטיבציית יתר במקומות האלה זה בזבוז.

ואז הוא הסתכל אליי חייך ואמר "עכשיו אני מבין איך מתכננים, איך מוציאים את זה אל הפועל"

חייכתי גם אני.

מזמינה אתכם לכתוב לי על "כאבי הגדילה" שאתם עברתם ועל היצירה החדשה שנוצרה מהם.

כנסו ותתרשמו מהאתר החדש והמידע המקצועי שכתבתי עבורכם.

ואיך כל זה קשור לשנה החדשה?
תכננו אותה לפי ארבעת השאלות האלה, כדי שגם היא תהיה משופצת.

לסיכום אגיד, שתהא זו שנה של התאמה ופיתוח קריירה מוצלחת, כדי שתשכחו שזו עבודה.

שנה חדשה זו הזדמנות לסדר וארגון, לבדוק מה אנחנו רוצים אחרת, מה אנחנו לוקחים איתנו מהשנה שעברה, מה השנה אנחנו מעלימים מחיינו ומה מהמציאות שלנו אנחנו משלימים, כי היא לא ניתנת לשינוי, לפחות לא בשנה הקרובה.

באהבה
עידית פליק – הגורם האנושי
קמים להצליח עכשיו!