התחסנת? מחלת המחר-כך כבר כאן!

התחסנת? מחלת המחר-כך כבר כאן.

איך להתגבר על הדחיינות ולהצליח בעשייה.

או כמו שמהטמה גנדי אמר "לעשות את מה שאנחנו מפחדים ממנו, זהו הצעד הראשון להצלחה"

דחיינות הינה דפוס התנהגות, שאנחנו נדבקים בו  ברוב המקרים, בילדות.

כתוצאה מהתייחסות החברה שבה אנחנו חיים, לכישלון.

החיים הם רצף של כשלונות וטעויות, ככה לומדים. תינוק שלומד ללכת בשנתו הראשונה, נופל וקם נופל וקם, ואף אחד לא אומר לו "וואו, איזה לוזר אתה, שאתה לא מצליח ללכת בפעם הראשונה", "אוי תראה את התינוק הזה מנסה ללכת, כמה מגוחך הוא נראה."

אנחנו מעודדים אותו להתנסות ליפול ולקום, עד שהוא מצליח.

ומה איתנו?
אנחנו עושים או מתנסים במשהו חדש, ומיד זוכים בפידבק על הביצוע. זה היה מעולה; טוב מאוד, או פרצוף חמוץ מלא בבוז ואכזבה, הציון על הביצוע, נתפס על ידנו כהצלחה או כישלון אישי. ולא כהערכה על הביצוע בזמן נתון. החיבור בין ביצוע לערך העצמי שלנו, עלול ליצור הימנעות מעשייה או פחד שמה מה שנעשה לא יעשה טוב, ואז נכשל. אם התחסנו בילדות, והבנו את ההפרדה בין ביצועים לערך העצמי, לא נועדנו לחלות במחלת ה"מחר-כך".
למען הסר ספק, דחיינות אינה עצלנות.
למרות שלעתים קרובות האנשים הלוקים במחלה, יתפסו בטעות כעצלנים ובטלנים.

בואו נגדיר מהי המחלה

הגדרה – המילה הלועזית procrastination באה מהמילים הלטיניות pro  שמשמעה "קדימה, הלאה או בעד", ו crastinus  שמשמעה שייך למחר.

למילה דחיינות יש יותר משמעות ממה שעולה מההגדרה המילונית שלה. בדחיינות קיים מרכיב לא רציונאלי של דחיית מטלה, בניגוד לטובת הפרט.

הדחייה נעשית למרות שברור לחלוטין שאנו פועלים בניגוד לאינטרסים של עצמנו.

במילים אחרות, דחיינות היא הנטייה לשים דברים על HOLD

 ואי מיצוי היכולת האישית.

האדם הסובל מבעיה זו לעיתים קרובות מאשים את עצמו ומואשם ע"י אחרים.

משמעות הדברים שנטייה להשהות משימות למועד מאוחר יותר כשההשהיה רק תזיק למימושה של משאלה או המשימה. (סרגיו מרצ'בסקי)

לדחיינות יש קשר למשפחה בה גדלנו.

במשפחות בהן הוצבו סטנדרטים גבוהים מדי, ומה שהילד עשה לא היה מספיק טוב, עלול היה ליצור תחושה שאין זה משנה מה עושים, ממילא אי אפשר לרצות, ולכן אין סיבה להתאמץ. הקשר משפחתי נוסף, הערות אינסופיות על היות הילד "עצלן", "בטלן", "לא טוב כמו…" וכד',

המחיר האישי שאנו משלמים כתוצאה מדחיינות חובק תחומי חיים רבים כמו מחיר כלכלי, החולים "הדחיינים" נוטים להיות יותר בחובות ולחסוך בפחות. מחיר רפואי ובריאותי, דחייה של בדיקות שיגרתיות עלול לגרום לאי מציאה ו/או טיפול בזמן והדרדרות, השמנת יתר וכד'. מחיר לימודי, ציונים נמוכים יותר ועוד הם חלק מהסיבוכים שלהיות חולה "במחר-כך".

איך אדע אם קיימת בי מחלת המחר-כך?

מה אתה יודע שכדאי שתעשה ועדיין אינך מצליח לעשות?

איזה מטלות/משימות/מטרות לביצוע עוברות מיום ליום כבר שבועות?

מה האמירה הנפוצה ביותר שנאמרת לך, כשאתה דוחה משימה?

הפעם אני רוצה לתת לך כלים, לטיפול במחלה, אם ההדבקה שלה נובעת מערך עצמי נמוך,
תחושת המסוגלות.

רגע של בדיקה כמה הזדהות אתם חשים עם המשפטים הבאים
(1 לא מרגיש הזדהות– 10 בדיוק מה שחשבתי)

1.     כשמשקיעים את הזמן הדרוש מצליחים.

2.     כשעושים רואים תוצאות.

3.     מאמצים מתוגמלים.

4.     תושייה והתמדה חשובים להצלחה.

5.     בעיות הן אתגרים לפיצוח.

6.     הניצחון הוא בר השגה.

הטיפול בערך עצמי מתמקד בשני מישורים:

1)     מה אני מסוגל לעשות self-efficacy))

2)     "כמה" זה שווה (הערכה עצמית)

אלברט בנדורה, פסיכולוג וחוקר בתחום הפסיכולוגיה החברתית, קבע שכדי שניגש לעשות דבר מה עלינו להאמין בשני דברים: שאנו מסוגלים לכך ושהדבר בכלל אפשרי. יש חשיבות עליונה לתת ציון רק להתנהגות ולא לאדם עצמו. כשבן אדם אומר "אני כישלון" ההנחה היא שאין מה לשנות, זה גנטי. לעומת זאת כשבן אדם אומר "באירוע … נכשלתי". ההנחה היא שניתן בפעם הבאה לעשות אחרת, כלומר זה בר שינוי.

ניתן לחלק את הערך העצמי לשלוש רמות:

הערכת יכולת – מהן החזקות שלנו, ומה אנחנו יכולים לעשות בצורה טובה, אלה כל הכישרונות המולדים והמתפתחים של האדם.

הביטחון העצמי – תחושת המסוגלות שנבנית על תשתית של ניסיון והתנסויות מהעבר. אדם שביצע כמה פעמים את אותה משימה יעריך כי יוכל לעשות אותה שוב. זאת אומרת שמכלול הערכות שיש לנו על עצמנו ייצור תחושת מסוגלות מול מטלות או בעיות בעתיד.

"נרקיסיזם"  אהבה עצמית – תחושה של אהבה כלפי העצמי ללא קשר למציאות. לעיתים אהבה העצמית תלויה  ביכולת הביצוע מה שעלול לעורר את הערך העצמי הנמוך. "אני מבצע, אי לכך אני שווה", "אם אני לא מבצע, משמע אני לא שווה" ומכאן ההידרדרות מהירה לתווית עצמית של "עצלן" "אני לא שווה כלום".

כלים לפיתוח ערך עצמי חיובי – התרופות למחלת המחר-כך

1.     הכנו רשימה של כל אותן מטלות שאתם חושבים שאינכם יכולים לבצע. אותן משימות שאם הייתם מבצעים אותן איכות חייכם היתה משתפרת. (לפחות שלוש)
שאלות לדיון על הרשימה:
– כיצד נוצרה "הידיעה" שאינכם מסוגלים לבצע?
– האם ניסיתם לבצע בעבר?
– כמה פעמים ניסיתם לבצע?
– האם ניסיתם את כל הדרכים לביצוע?
– אם ניסיתם את כל הדרכים ועדיין אינכם מסוגלים לבצע, מה בעצם הבעיה?
– מה יקרה אם הבעיה, כפי שהגדרתם אותה, תיפתר?
– מהן הפתרונות האפשריים לבעיה ?
– אחרי שעניתם על כל השאלות, תבדקו האם אתם יכולים להכין תוכנית פעולה לביצוע.

 תזכרו תרגול של עשייה מביא תוצאות.
* נתקלים בקושי או שלא בא לכם לעשות לבד, תתקשרו ואשמח לעזור 050-8212515 עידית

2.     רשמו מיהו הגיבור או הגיבורה של חייכם, ואת סיפור חייו.
– האם לגיבור היו חיים נטולי מאמץ/קושי/אתגר?
– האם אתם מכירים מישהו שחייו אינם בעלי קושי מסוים, או התמודדות עם מכשולים
   ואתגרים

3.     תרגלו שינוי במילים שעולות לכם לראש. התאמנו בקביעת ערך להתנהגות ולא לעצמכם.
– החליפו "אני כישלון"; "אינני שווה"; "אין לי עתיד" ב "בפעם הבאה, אעשה אחרת".
– השתמשו במילה "עדיין לא". "עדיין לא הצלחתי לפצח את המשימה". "עדיין לא מצאתי
  דרך לעמוד בדד ליין שנקבע".

לסיכום, דחיינות מתוך תפיסה של ערך עצמי נמוך,  מורכבת מאמונות ומחשבות שמביאות אתכם לחשוב על החסרונות ואי היכולת שלכם אתגרו מחשבות ואמונות אלה.
בנוסף, זכרו לבצע למרות התחושה שאתם לא מסוגלים או יכולים, חלקו את המשימות לחלקים קטנים שתוכלו לצלוח בכל פעם שלב קטן אחד.
עבדו עם  שיטת הפיל.
שאלה: איך אוכלים פיל?
תשובה: חתיכה אחת בכל פעם.

ספרו לי איך אתם מתקדמים J

עידית