ההנחה הבסיסית שכשיש לנו יותר זמן אנחנו מספיקים יותר שגויה

ההנחה הבסיסית שכשיש לנו יותר זמן אנחנו מספיקים יותר שגויה.
קורנה טיים – יש יותר זמן לרוב בעלי העסקים, והם עדיין יספרו שהם לא מספיקים את מה שרצו לעשות בזמן הזה. מה קורה כאן?

הזמנים זמנים אחרים, ממה שהיה לפני חודשיים. הנסיעות לעבודה וחזרה נעלמו, והותירו זמן. ההקפצות לחוגים אחרי צהריים ובשבתות למשחקים (טוב אצלי משחקים כדורגל בשבת), הופסקו. ארוחות שישי והסעות לחברים וימי הולדת גם הם התאדו. או כמו שאומרים אצלנו, המונה הפסיק לדפוק, ונהג המונית יצא לחל"ת.

על פניו לרוב האנשים, לפחות תיאורטית יש יותר זמן לדברים שהם אומרים שהם היו עושים אילו היה להם יותר זמן. למשל, ללמוד תוכנה חדשה, לצייר, לצאת לפעילות גופנית (מותר בימי קורונה), לכתוב את הספר או לנגן.

מה שקורה במציאות, לחלק מאיתנו שלמרות ההתלבטות הגדולה בין לשבת לכתוב את הספר או ללמוד כתיבה שיווקית, אנחנו מוצאים את עצמנו פותחים סדרה חדשה ומומלצת כמובן בנטפליקס, ואז בוהים במסך בערפול חושים, שמסווה את החרדה.

נכון, לא כולם חרדים מהוירוס, או מאי הוודאות, ועדיין גם הם התקשו לנוע מבלי הקוביות הרגילות של ההתנהלות יומיומית. 6:50 הסעה לבי"ס 16:15 חזרה מבי"ס, הימים נראים כמו מתמוססים האחד בשני, חג, חופש, ימים רגילים, שישי שבת הכל ערבוביה שלמה.
כתיבת הספר? אופס כבר 20:00 כנראה לא היום.

במהלך השנים האחרונות אני חוקרת את ההתנהלות של בעלי עסקים ואנשים באופן כללי, ומתעסקת הרבה עם ניהול זמן ופרודוקטיביות, למדתי אסטרטגיות שונות בנושא, ואינני שוכחת אף פעם את המשפט שאמרה לורה ונדרקם, "זה לא עניין של זמן, זה עניין של סדר עדיפויות". זה משפט שאימצתי לעצמי, וזו גם הדרך להשיג את המטרות שלנו בעיתות משבר או בימים רגילים.

מה עושים?
תלוי במצב שלכם, ניהול הזמן משתנה בין מצב משפחתי למצב משפחתי. זוגות או רווקים בלי ילדים, נשואים או לא עם ילדים קטנים, לא נשואים או נשואים עם ילדים גדולים, יש הבדל. לרווקים או זוגות בלי ילדים יש גמישות גדולה בניהול הזמן כשעובדים מהבית, לעומת זאת משפחה עם ילדים קטנים שזקוקים לתשומת לב והשגחה קרובה יתקשו יותר לנהל את זמני העבודה וההתחברות מרחוק לעבודה. המעברים בין המשימות בעבודה למשימות של הבית מבזבזות הרבה מאוד זמן, ומקשות על הריכוז, בפועל מה שזה אומר שהמשימה או סיום משימה ייקח הרבה יותר זמן. מה שהיה אמור לקחת בזמן רגיל שעה יכול לקחת יום שלם במצב הנוכחי. לפחות אל תכעסו עליכם. אל תמדדו את עצמכם לפי זמן רגיל. זמנים מיוחדים מדידה מיוחדת.

למרות כל זאת, זמן לדברים שחשובים לנו תמיד יש, כתבתי על זה לא מעט, בהשראתה של לורה ונדקם. 168 שעות בשבוע למשרה מלאה 40 שעות ועוד 20 שעות ילדים וכמובן שינה טובה בלילה 56 שעות, משאיר 52 שעות לכל השאר, טיפול בבית, מקלחת וטיפוח, אכילה ועוד זמן לעשות את הדברים שאתם רוצים ויקדמו אתכם למטרות שלכם.

הטכניקה שתביא אתכם להשגים בתקופה הזו ובכלל:

הגבילו כרגע את השאיפות שלכם:
אתם רוצים לכתוב ספר, עדיף לכתוב דף ביום.
רוצים להעלות שלושה פוסטים בשבוע תתחילו באחד,
רוצים לעשות סרטונים בלייב כל יום התחילו בפעם בחודש, לא לייב.
הבנתם את המסר.

ואז, דמיינו שבסוף הלייב מחכה לכם פרס כספי של 10,000 ₪ או על כתיבת הספר 100,000 ₪. אני גיליתי שזה עובד כמו קסם, השאלה אם היו משלמים לי 100000 ₪ לספר האם הייתי מתיישבת לכתוב אותו מיד, התשובה בגוף השאלה, ברור.
מה שזה אומר, שעכשיו אם מחכה לי פרס כספי שווה בסוף, איך אני גורמת לזה לקרות, נכון?!
מה אני צריכה לעשות על מנת לפנות זמן.
מדברת עם הפרטנר על מי שומר על הילדים, בודקת אפשרויות של בייבי-סיטר או שירותי הסעדה לתקופה. מוצאת פתרונות לוגיסטים לאיך אני מייצרת את הפניות שלי לכתיבה או הסרטה. כשהעיניים שלי על הפרס, אני פותחת את האפשרויות שלי. זו המטרה.
ואל תגידו לי "טוב במציאות אין פרס אמיתי" זה נכון ולא מדויק,
המטרה של התרגיל היא לפתוח את האפשרויות – איך היינו עושים זאת אם כן היה פרס. ואז להבין שזה לא עניין של זמן, אלא סדר עדיפויות ובחירה. ואין בחירה טובה או לא. יש מה מתאים עכשיו ומה אח"כ.

נכון שיש מגבלות והשלכות לכל בחירה שאנחנו עושים, ועדיין יש גם חופש.

אם זמן הוא בחירה אז תבחרו בהתאם למה שאתם רוצים ומשוועים לו.  כשאנחנו עושים את הדברים שאנחנו רוצים, יש לנו תחושה של שליטה ואקטיביות, וזה מוריד את החרדה.

אז נצלו את הזמן כדי לעשות את מה שאתם רוצים.

עידית