האם אתה מרגיש שהכל צריך להיות מושלם?

למה כדאי לך לצאת מהדפוס הפרפקציוניסטי שלך.

פרפקציוניזם הוא מערכת אמונות, שלפיהן "אני צריך להיות מושלם". כי אם אראה מושלם, אתנהג מושלם ואחיה מושלם, אזי אצליח להימנע מתחושות של בושה, אשמה ושיפוט או למזער אותן. (ברנה בראון).

משמעות הדבר, שהמחשבה הלא רציונלית גורמת למשתמש בה סבל רב, כי בטבע אין מושלם. בנוסף צורת מחשבה מעין זו יוצרת הימנעות מעשייה בפועל, מכיוון שללא טעויות אין למידה ואין גדילה. הפרפקציוניסט רוצה להצליח בניסיון הראשון, אינו מוכן לטעות או להיכשל.

אני לא מכירה הרבה פרפקציוניסטים שיעידו על עצמם ככאלה. כי בתפיסה העצמית שלהם שום דבר לא יוצא מושלם, ולכן הם לעתים קרובות יחשבו בטעות שהם לוזרים או חסרים במשהו יחסית לאחרים. אוסיף ואומר, שביקורת והלקאה עצמית הם החברים הטובים ביותר של הפרפקציוניסט. אלה החברים האלה שאמא אומרת עליהם, "דווקא אותם בחרת לעצמך, אין חברים אחרים, מגיע לך יותר טוב".

בסוף המאמר לפחות תוכלו לבחור בצורה מודעת מי החברים שלכם.

אנשים בעלי תפיסת עולם פרפקציוניסטית, יסבירו שהם רואים במושלמות אידיאל להשגת הישגים גבוהים והשתפרות מתמדת. אנשים החולים במחלת הפרפקציוניזם, מגיעים למרות שאיפתם למושלם ולמרות שלעולם אין זה מספיק, להישגים גבוהים, ולא בזכות המושלמות.

בספרה מאיר העיניים של ברנה בראון "מושלמים כמו שאנחנו" מבחינה ברנה בין פרפקציוניזם לשאיפה להצטיין. בעוד שפרפקציוניזם הוא המגן להימנעות מכאב שמסבים הבושה השיפוט והאשמה, הצטיינות היא השגיות בריאה שלומדת ומתפתחת. השאיפה הבריאה להצליח מתמקדת  ב- "איך אוכל להשתפר?" ופרפקציוניזם ממוקד ב "מה יחשבו?". משמעות הדבר, שהפרפקציוניסט ממוקד בתוצאות, באיך הדברים נראים, והמצטיין ממוקד בעשייה ובדרך שבה הדברים נעשים. למידה אפשרית לא משנה מה נקודת ההתחלה ואין לה סוף ולכן, ההשוואה היחידה היא מול עצמנו ויחסית עלינו.

בעולם המערבי להיות "מושלם" זה משאת נפש, הפרסומות שמדברות על מה צריך לעשות על מנת להשיג את הגוף המושלם, העסק המושלם הבעל המושלם. מוכרים לנו את האשליה שזה אפשרי. למרות שבמציאות היומיומית, גם דוגמניות נעזרות בפוטושופ שמרטש כל אנושיות שמתגלה. האשליה של "מושלם" יוצרת עולם שלם של מונחים "לא טוב מספיק" שמניעה תעשייה שלמה, תעשיית השיפור העצמי. החל מהעסק המושלם עד לילד המושלם. סדנאות רבות, מוצרים נלווים בדיקות ועוד, משווקים לנו כנוסחאות קסם להפיכתנו למושלמים ללא פגמים.

לפרפקציוניסט יש דיבור פנימי ביקורתי, שמסביר למה זה לא טוב מה שנעשה, או למה האדם אינו טוב מספיק. שיח פנימי זה גורם לירידה חדה במצב רוח ולעיתים קרובות משיג את הפעולה ההפוכה.

כבר פרויד דיבר על מנגנוני הלמידה, הימנעות מכאב ועקרון העונג. שבהם אנחנו נמנע מלהרגיש רגשות שליליים כמו כאב, או תסכול ונלך להתנחם במקומות נעימים לנו שגורמים לנו עונג, כל מיני הסחות דעת כדוגמת משחקי מחשב, צפייה בטלוויזיה או עבודות הבית וסידורים.

הרקע לגדילה של פרפקציונסט

הרקע לצמיחת ה"מושלמות" נובע לעיתים קרובות מהסביבה שרצתה את הטוב ביותר עבורנו והפכה להיות ביקורתית. זו שמחזקת ומצייננת (מלשון ציון) כל אירוע. לדוגמה, העסק החודש הרוויח טוב מאוד, האמירה טוב מאוד נותנת ציון לתוצאה ולא לעשייה עצמה. מה שיכול להוביל אותנו ללחץ על מה יהיה חודש הבא. הרי אין לנו שליטה על התוצאות העסקיות שלנו, רק על העשייה, לעיתים ההשקעה והמאמץ שעשינו אינם תואמים את התוצאה בסוף החודש, ולכן מומלץ כדי לדרבן אותנו להתקדם, להסתכל על העשייה ולבחון אותה ולא על התוצאה שאינה תלויה בנו.

דוגמה נוספת, מסעדה טובה שמגישה מוצר מצוין ברמת מחירים טובה, חווה גל של פיגועים באזור. אנשים לא מגיעים מכיוון שאינם יוצאים לרחוב. התוצאה העסקית בסוף החודש תהיה לא טובה בלי קשר למאמץ שהושקע. נכון שאפשר לשנות אסטרטגיה ולעבור למשלוחים למשל, זה ייקח זמן. לכן חשוב לזכור לבדוק את העשייה ולא את התוצאה שתלויה באנשים ובגורמים אחרים.

הפעם הצליח ומחר? לא בטוח. או השאלה של "למה לא …". "תראה את שמוליק, כמה הוא…". אמירות מהסוג שמשווה בין אנשים, עסקים ותחומים יוצר תחושה שהדרך להיות אהוב ושייך, הוא להיות הטוב ביותר, פחות מזה לא נחשב-

והאמת היא –  אין קשר בין השניים.

כשבמשפחה שלך יש הורה פרפקציוניסט, כמובן שהמודל לחיקוי עלול ליצור הדבקה. כמו כן, ביקורת אינסופית על הישגים או דברי הלל על תוצאות טובות, בהחלט עשוי ליצור פרפקציוניזם, אצל ילדים. הורים פרפקציוניסטים, שמדביקים את ילדיהם במחלה, ישבחו את ילדיהם על תוצאות ולא על עשייה ותהליך (על המאמץ שהושקע). בעצם יבטלו כל אפקט של למידה.

הסתכלנו על האנשים המוצלחים בחייכם, או כאלו שאתם נושאים אליהם עיניים. כמה פעמים הם נכשלו? כמה פעמים הם נפלו וקמו ונפלו וקמו? האם בזתם להם על נפילתם?

תופעות לוואי של מחלת הפרפקציוניסטית הן: ראיית עולם של שחור או לבן. אין גוונים של אפור. הטוב ביותר או שזה לא שווה. לכן נוצרת הימנעות מעשייה אם החולה אינו בטוח שיצליח במאת האחוזים. הוא יחיה את הפוטנציאל שיש לו, מבלי לבדוק כמה יכולת יש באמת כרגע.

בעולם העסקי, הפרפקציוניזם יכול ליצור אי כדאיות כלכלית, מאחר והליטושים והדיוקים, עולים בזמן יקר שמתבזבז, ללא תועלת משמעותית עבור הלקוח.

תופעת לוואי נוספת יכולה להיות הפחד מלטעות/כישלון.

החולה במחלה אינו יכול להיכשל ולטעות, כי אז זה לא מושלם. לכן טעות אינה באה בחשבון, כישלון זה אות קלון. הפרפקציוניסט רוצה להצליח כבר בפעם הראשונה, מה שאינו ריאלי בעולם שלנו. למידה וכישלון מביאים תוצאות לטווח ארוך. כשמדלגים על השלב הזה, ומצפים להצלחה מידית, עלולים להיווצר קשיים בטווח הארוך והימנעות מניסוי וטעייה. אף אחד לא מצפה מתינוק להצליח ללכת בפעם הראשונה, הוא נופל וקם נופל וקם, ולעולם לא נגיד, "וואי, לא מוצלח התינוק הזה, תראה כמה פעמים נפל".

אבל אם יש לנו עסק שנפל, מה הסיכוי שנבנה עסק נוסף? שם אם לא הצלחנו בפעם הראשונה הפכנו להיות לא מוצלחים, כישלוניים. שם אנחנו מוותרים על הניסיון, שם אנחנו אמורים להיות מוצלחים כבר בפעם הראשונה, האמנם?

בחן את עצמך

1. כאשר אתה טועה, אינך מפסיק לחשוב על הטעות
2. אתה אדם מאוד תחרותי ואינך סובל את המחשבה שביצועיך פחות טובים מאחרים
3. אתה מתנהל על פי הגישה, ” או שאני אעשה את זה “כמו שצריך” או שלא אעשה את זה בכלל”
4. אתה תובע מאחרים להיות מושלמים
5. אתה נמנע מלבקש עזרה מאחרים אם בקשתך זו עלולה להתפרש כחולשה אצלם
6. אתה מתעקש בביצוע משימה הרבה אחרי שאחרים כבר התייאשו מלנסות
7. אתה נוטה לחוש במהירות בליקויים וחש צורך לתקן אנשים כאשר הם טועים
8. אתה מודע ביותר לציפיות ותביעות של אחרים
9. אתה מאוד מוטרד ממצב שבו אתה עלול לטעות בפני אנשים אחרים.

מצאת את עצמך חולה במחלת הפרפקציוניזם? מוזמן לשתף, לשאול שאלות ולהתייעץ איתי.